פסק-דין בתיק עת"מ 62389-01-13

1.              העותר, מורה לנהיגה במקצועו, הורשע בבית משפט השלום בבאר-שבע ביום 25.5.11, בהסדר טיעון בת.פ. 3392/08, בשתי עבירות של מעשה מגונה בשני קטינים אותם לימד נהיגה, עבירות לפי סעיף 348(ד)(1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 ובשתי עבירות של הטרדה מינית, עבירות לפי סעיף 5(א) בנסיבות סעיפים 3(א)(3)-(5) לחוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ח - 1988, (נספחים ב ו-ד' לעתירה).

במסגרת הסדר הטיעון, הוסכם על קבלת תסקיר שירות המבחן וכי יושת על העותר מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, כפוף לקבלת חוו"ד של הממונה על עבודות שירות. כמו כן, הורה בית המשפט להעריך מסוכנותו של העותר מכח סמכותו לפי סעיף 6 לחוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין תשס"ו-2006.

2.              בעקבות ההרשעה, זומן העותר לשימוע בהתאם לתקנה 15ב' לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961, שימוע שנערך במהלך שתי ישיבות, עת העותר מיוצג. בסופו של יום, לאחר השימוע, הוחלט ביום 27.1.13, כי בעקבות ההרשעה ו "מאחר ומדובר בעבירות חמורות שיש להם קשר ישיר בן (כך במקור-ש.ד) המעשה לבן העיסוק בהוראת נהיגה ולאחר התייעצות עם הלשכה המשפטית... החלטתי על פי סמכותי... להתלות את רישיון ההוראה מס' 3622 שברשותך".

מכאן העתירה, להורות על ביטול ההחלטה ולחילופין, לאפשר לעותר המשך עבודתו כמורה נהיגה, תוך קביעת מגבלות מידתיות כמו, שימוע פתוח ולחילופי חילופין להורות למשיב לדון מחדש בהתליית רישיון הוראת הנהיגה של העותר, תוך שימוע חוזר, לריפוי הפגמים שנפלו בשימוע ותוך שקילת כל השיקולים הרלוונטיים.

3.           טרם אדון לגופו של ענין, אעיר, כי למרבה הצער, קמה לה תופעה בה עוה"ד, חוזרים שוב ושוב על טיעוניהם, כך שהעתירה שבפני שיכלה להיות מוגשת בשמונה עמודים לכל היותר, משתרעת על פני 24 עמודים, בה העותר חוזר שוב ושוב על טיעוניו - מיותר, מכביד, שלא לצורך ולא תורם דבר.

4.              בעתירה נטען, כי העותר משמש כמורה לנהיגה למעלה מעשרים שנה. עברו - למעט ההרשעה, נשוא העתירה - נקי, וגם במהלך הדיון המשפטי, שנמשך כ-4.5 שנים, לא באה בקשה להגביל את עיסוקו לעבוד כמורה לנהיגה, מלבד 10 ימים, אחריהם, העותר שב לעיסוקו כרגיל.

ההליך המשפטי התארך לאור הקושי של התביעה להביא המתלוננים לבית המשפט, דבר שגרם לדחיות, והעבירות "לא בוצעו בקטינים, כי אם בבני 17 בקירוב...".

עוד נטען כי דו"ח הערכת מסוכנות שבוצע במסגרת ההליך הפלילי "... הוביל למסקנה, כי מסוכנותו של העותר הינה בדרגה נמוכה..." (ס' 26 לעתירה). גם תסקיר שירות המבחן מלמד, כי העותר לקח אחריות על מעשיו, הבין כי "הפרשנות שנתן להם שונה מהאופן שבו נתפסו על ידי הסביבה, כאשר מעריך המסוכנות התרשם מרמת מסוכנות מינית נמוכה, תוך התרשמות שמאז ביצוע העבירה... הפנים העותר את מעשיו ועלתה אצלו המודעות למשמעות מעשיו והסיכונים הקיימים בעבודתו, תוך שהעותר פעל לשיפור התנהלותו ובהצבת גבולות ברורים במסגרת עבודתו" (ס' 30 לעתירה).

5.              עוד נטען לפגמים שנפלו בשימוע. כך בהזמנה לשימוע, המשיב אינו מפרט את מטרות השימוע והסנקציות בפניהם עומד העותר בסיום ההליך. הליך השימוע התנהל כלאחר יד והמשיב גיבש דעה קדומה עוד טרם השימוע, החלטה שהוכתבה מראש, בעוד השימוע צריך להיערך בנפש חפצה ובפתיחות. את הדעה הקדומה ניתן ללמוד גם "מפליטות פה" במהלך השימוע, כמו האמירה, שהעותר יוכל לפנות לבית משפט לביטול ההחלטה, כאשר זו תינתן, וזאת עוד טרם נשמעו טיעוניו. עורך השימוע לא הבין את תפקידו, דבר שאילץ את ב"כ העותר להסביר לו מהות התפקיד. החלטת המשיב אינה סבירה ואינה מידתית. ההחלטה שניתנה הינה לאקונית ואינה מביאה בחשבון את כלל הנימוקים שנפרשו בשימוע, תוך התעלמות מעברו של העותר, מצבו האישי והכלכלי, מהיות ההרשעה בהסדר טיעון ועינוי הדין שנגרם לו, תוך התעלמות מחלוף הזמן, מהשיהוי הרב בנקיטת הליכי התליית הרישיון ומהפגיעה הלא מידתית בעיסוקו של העותר.

6.              המשיב טען כי הליך השימוע וזימון העותר ובא כוחו, נעשה כדין ואף לפנים משורת הדין. לבקשת בא כח העותר, הועבר השימוע לבאר-שבע, והתנהל על פני שתי ישיבות וזאת, לבקשת ב"כ העותר להשלים טיעוניו.

בפני העותר פורטו העבירות המיוחסות לו במסגרת השימוע וגם בא כוחו, שעה שפנה בבקשה לדחיית מועד השימוע - בקשה שנעתרה - ציין כי עסקינן בסוגיה שיכולה לפגוע במטה לחמה של משפחת העותר.

השימוע נערך בנפש חפצה והחלטת המשיב ניתנה לאחר מחשבה והפעלת שיקול דעת, תוך התייעצות עם הלשכה המשפטית של משרד התחבורה. מדובר בעבירות מין חמורות, שקיים קשר הדוק בין ביצוען, לבין הקורבנות והיות והעותר מורה לנהיגה של אותם קורבנות ועיסוקו של העותר מחייב אותו להיות בקרב צעירים. כתב האישום של העותר מדבר בעד עצמו בעוד העותר מגדיר את מעשיו כ"מעשי קונדס" (סעיף 9 לבקשה לצו ביניים).

למשיב נודע דבר הרשעתו של העותר מפניות שבאו מקרב הציבור ואז נעשתה פניה לפרקליטות לאימות המידע. אכן למשיב היתה הסמכות להתלות רישיון הוראת הנהיגה הנהיגה של העותר עם הגשת כתב האישום, אך בשל אי ידיעה לא נשקלו הדברים אז והעותר נהנה מההפקר.

התמשכות ההליכים מקורה בכפירת העורר. טענת העותר למסוכנות נמוכה אינה עולה בקנה אחד עם תסקיר שירות המבחן, שם ההערכה של מעריך המסוכנות, כי ישנה רמת מסוכנות מינית בינונית עד נמוכה, גם תסקיר שירות המבחן אינו תומך בטענת העותר שהפנים מעשיו.

דיון

7.              דין העתירה להידחות.

תקנה 15ב. לתקנות התעבורה קובעת: